למי שייכת מדינת ישראל?

שוחחנו, מספר חברים, על השאלה, מה נדרש כדי שיתאפשר לנו מוסלמי/חרדי בתפקיד מדיני בכיר? היה לנו קשה להסכים על נוסח. אני הצעתי שנשאל מדוע כיום נראה בלתי אפשרי – ומה ניתן לעשות כדי שיהיה אפשרי – מוסלמי או חרדי בתפקיד הנשיא, או ראש הממשלה, או רמטכ"ל, או ראש מינהל (כיום: רשות) מקרקעי ישראל. חבריי אמרו לי: זוהי טעות לדבר באופן כה קונקרטי. זה נראה כמו פרובוקציה לשמה וזה סוגר כל פתח לתקווה. עדיף לדבר על העיקרון. ואם כבר מדברים על העיקרון אז לא לדבר על מוסלמים או חרדים אלא על בני המיעוטים בהכללה.

 

אני חושב שהם טועים: לפעמים מסיחים את הדעת מממדי האפליה על ידי שמצביעים על המקרים בהם יש דרגה נמוכה של אפליה או אפילו אין אפליה כלל, ועל כן, אם רוצים להציף את הבעיה, צריכים להיות קונקרטיים ובוטים. אני חושב שזה הדבר היחיד שיכול לתת תקווה. יש לנו בני מיעוטים בתפקידים בכירים, אמנם רק מעטים, ובכל זאת. אבל מעולם לא היה לנו – ועל פניו נראה כי אי אפשר שיהיה לנו, לפחות לא במצב העניינים כפי שהינו – מוסלמי או חרדי בתפקיד הנשיא, או ראש הממשלה, או רמטכ"ל, או ראש מינהל (כיום: רשות) מקרקעי ישראל. ונכון: גם לא הייתה לנו אישה באף אחד מן התפקידים האמורים זולת אישה אחת בלבד בתפקיד ראש ממשלה.

 

זאב ז'בוטינסקי הציע בזמנו שכל תקופת כהונה של נשיא המדינה תחולק לשתיים – בחצי ממנה יכהן נשיא יהודי ובחצי מוסלמי. מדוע לא? שאלה זו בדרך כלל אינה עולה. כביכול התשובה מובנת מאליה לכולם. המובנות מאליה הזאת היא אסוננו הגדול.

נכון: בכל מדינה בעולם יש אפליה. אנחנו לא המצאנו את זה. אך יש משמעות לדרגה ולכמות. בישראל יש אפליה דתית בהתקבלות לתפקידים הבכירים (כמו נשיאות, ראשות ממשלה ורמטכ"לות); בהתקבלות לישובים קהילתיים (כמו קציר, חריש, ראש הנקרה ורקפת);  בהתקבלות למועדוני ספורט (כמו בית"ר ירושלים); וכמובן, בגיוס לצבא.

 

הנוהג הוא להיאבק נגד כל מה שנראה לנו עוול, ולא לדון בו, במיוחד לא עם מי שתומך בעוול כאילו הוא בכלל לא עוול. בכנס הנוכחי ננסה את הגישה ההפוכה: לא להיאבק, אלא לשאול שאלות, לשמוע תשובות, ולדון בהן: למה זה ככה? מה ההצדקה? איך אנו מצליחים בישראל להפלות בלי לעבור על החוק, וזאת למרות שהחוק אוסר על הפליה? מה התועלת שבכל זה? מה המחיר? ומה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? האם הגדרתה העצמית של ישראל ביתו הלאומי של העם היהודי מצריכה את כל זה? מה אם כן? מה אם לא? נדון בכל השאלות הללו בצורה כנה ונוקבת, ונלך אחרי הדיון לאן שיוביל.