למי שייכת מדינת ישראל?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

א. חשיבות השאלה בכלל

שאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של ישראל היא השאלה: למי שייכת מדינת ישראל? מיהו ה"אנחנו" שישראל היא מדינתו? העם היהודי? (אם כן: האם יהודי העולם באמת מהווים עם או אומה במובן המדיני?) או אולי כל אזרחיה? או אולי האומה של כל אזרחיה? (אם כן: האם כל אזרחיה אכן מהווים אומה במובן המדיני?) או שתי האומות של כל אזרחיה? (אם כן: מי הן שתי האומות האמורות: היהודית והמוסלמית? הישראלית והפלסטינית? העברית והערבית?).

 

חשיבות שאלת הגדרתה העצמית - כלומר שייכותה - של מדינה היא פועל יוצא של עובדת היות המדינה המודרנית מכשיר רב עוצמה - למעשה, המכשיר רב העוצמה ביותר שיצר האדם מאז ומעולם. עוצמה מביאה איתה את הפוטנציאל לנזק, וממילא את הדרישה לאחריות. האחריות על מכשיר נדרשת מבעליו. ממילא חשיבות השאלה, מיהו בעליו של מכשיר נתון כלשהו, היא פועל יוצא של עוצמת המכשיר: ככל שהמכשיר יותר בעל עוצמה, כך שאלת הבעלות עליו חשובה יותר. ממילא השאלה, למי שייכת מדינה נתונה כלשהי, הינה בעלת החשיבות הגבוהה ביותר. ישראל היא מדינה רבת עוצמה במיוחד, בשל מצבור של סיבות: יש לה צבא איכותי, טכנולוגיות מתקדמות, ופצצות אטום (לפחות לפי הדעה הרווחת); היא הדמוקרטיה היחידה באזור; היא יושבת על חבל הארץ הקדוש ביותר לשלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות; היא עומדת בחזית הדרישה לצדק עולמי ולמאבק בפשעים נגד האנושות; והיא הינה אחד המוקדים החשובים ביותר לאינטרסים עולמיים ולתשומת לב עולמית.

 

דרך נוספת לתאר את שאלתנו היא לומר כי היא שאלת הריבון: מיהו הריבון במדינת ישראל? שאלת הריבונות המדינית היא שאלה של אחריות רב כיוונית: ראשית, הריבון הוא זה שהמדינה (או ליתר דיוק, הנהגתה) אחראית כלפיו, והוא האחראי כלפיה; שנית, הוא האחראי כלפי העולם עליה, והיא האחראית כלפי העולם עליו; ושלישית חוקיה מחייבים אותו, ושאיפותיו מחייבות את מחוקקיה.

 

שאלת הריבון אינה עולה בדרך כלל במדינות המתוקנות. בדרך כלל זה משום שאין בה עניין, היות שהתשובה המקובלת לה אינה בעייתית. לכך יש יוצאים מן הכלל בדמויותיהן של תנועות הקוראות תיגר על התשובה המקובלת, למשל נתנועה הבדלנית בקיבק (quibec) או תנועת העליונות הלבנה (white supremecy) בארצות הברית. אך הללו הן בגדר יוצאים מן הכלל המעידים על כלל. בישראל, לעומת זאת, ישנה מחלוקת ציבורית עמוקה וחשובה על שאלת הריבון. שעל כן העדר הדיון בה תמוה ומסוכן כל כך.

 

ב. חשיבות השאלה בישראל

השאלה, למי שייכת מדינת ישראל, נוגעת הן לרמות המופשטות ביותר של האידיאולוגית המתחרות ביניהן בישראל, מחד-גיסא; והן לדילמות המעשיות המידיות והבוערות ביותר שאנו ניצבים מולן, מאידך-גיסא. מי שרואה רק את הצד האחד, המופשט, אומר: זוהי שאלה מופשטת, שמקומה יפה אולי לחוג לפילוסופיה, אך אין בה עניין לציבור הרחב, ולכן מוטב להניח לה. מי שרואה רק את הצד האחר, הקונקרטי, אומר, זוהי שאלה כה טעונה, שהציבור אינו מסוגל לדון בה מבלי להיגרר להתלהמות, ועל כן מוטב להניח לה. מי שדעתו מגובשת אומר, התשובה לשאלה ידועה, ועל כן מוטב להניח לה. מי שאין לו דעה אומר, זוהי שאלה שאי אפשר להשיב עליה, כי מדינה אינה כמו חפץ שניתן לשייכו לפלוני או לפלמוני, או שאומר, זוהי שאלה שאין צורך להשיב עליה, כי כל אחד והאמת שלו, ועל כן מוטב להניח לה. וכך יוצא שיש קונצנזוס כי  מוטב להניח לשאלה. זו טעות יקרה.

 

שאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של ישראל נמצאת בליבם של כל הקונפליקטים המתמשכים, המרים והבלתי-פתירים לכאורה שישראל ניצבת מולן מפנים ומחוץ: הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, הקונפליקט בין יהודים ללא יהודים בישראל, הקונפליקט בין פלגים יהודיים לבין פלגים יהודיים אחרים, הקונפליקטים בין פלגים שונים לבין החוק והמדינה, והקונפליקטים של כל הפלגים עם המדינה עצמה. כל השדים החשובים בישראל – השד העדתי, השד הדתי, שד ההתנחלויות, השד הירושלמי, שד השטחים, שד הסכסוך הישראלי פלסטיני, שד הרבנות, שד הכפייה הדתית, שד האפליה הדתית, שד היחס ליהדות התפוצות, שד הבידוד המדיני, שד היעדר היוזמה המדינית, שד שנאת האחים – כל השדים החשובים בישראל הינם צאצאים של שד זה: השד הלאומי. דבר זה בא לידי ביטוי בכך שבכל פעם שמדברים על אחד השדים הללו מהר מאוד מוביל הדיון אל שאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של ישראל, ומצריך אותה. או אז אומרים שכל השאלות שעל סדר היום הלאומי שלנו טעונות במטען שאלת הזהות הלאומית, ועל זהות לאומית אין ניתן לדון. החלק הראשון באמירה זו הוא אמת: כל השאלות האמורות אכן טעונות במטען שאלת זהותנו הלאומית. החלק השני אינו אמת: על זהות לאומית ניתן לדון.

 

אומרים: אין ניתן לדון על זהות לאומית כי אין איש רשאי לומר לאיש מה להרגיש וכיצד להזדהות. אלא שגם אם זה נכון שאין איש רשאי לומר לאיש מה להרגיש וכיצד להזדהות, עדיין יש דברים רבים שניתן ומותר וצריך לומר על שאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של מדינת ישראל. סירובנו לדון בשאלה האמורה הופך אותה לאג'נדה הסמויה שכל האג'נדות הגלויות משמשות לה הסוואה.

 

שאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של ישראל טעונה משום שמוסכם כי זהויות לאומיות בהכרח מתנגשות. הכרח זה נובע מן העובדה הגלויה כי כל הזהויות שואפות להגמוניה. הזהות ההגמונית היא זו המבטלת או השואפת לבטל את כל הזהויות האחרות. לכן כל הזהויות המתחרות שואפות לבטל אלה את אלה. אך האם הסבר זה הוא אמת? התשובה היא כי הוא אכן אמת במשטרים הטוטליטריים, כי במשטר הטוטליטרי הזהות ההגמונית היא אכן זו המבטלת או השואפת לבטל את כל הזהויות האחרות. בדמוקרטיה, לעומת זאת, המצב שונה. בדמוקרטיה מקובל כי הזהות ההגמונית הנדרשת היא זו המכילה את כל הזהויות האחרות והמאפשרת להן לחיות בשלום במסגרתה. שעל כן ניתן לנסח את שאלת זהותנו הלאומית כך: מהי הזהות הלאומית שבמסגרתה יתאפשר לכל שאר הזהויות בישראל לחיות בשלום אלו עם אלו?

 

לשאלת זהותה או הגדרתה העצמית הלאומית של ישראל השלכות מידיות על כל תחומי החיים הציבוריים בישראל: מיהו העם שהצבא שייך לו בביטוי "צבא העם"? מיהו הלאום שהאדמות הן אדמותיו בביטוי "אדמות הלאום"? ממי יש לדרוש נאמנות? ממי יש לדרוש לחלוק בנטל הלאומי? מי זכאי לאזרחות בישראל? האם יש מקום בישראל לזכויות קולקטיביות? מה מעמדם בישראל של היהודים שאינם אזרחיה? מה מעמדם בישראל של אזרחיה שאינם יהודים? מה חובתה של ישראל כלפי אלה וכלפי אלה? מהן דרישותיה מהם? מה צריך להיות מעמדם המדיני והחוקי של הגופים הדתיים והקהילתיים, ובעיקר הרבנות והווקף? מה צריך להיות מעמדה המדיני של ההסתדרות הציונית? של הקרן הקיימת לישראל? מה מעמדו המדיני האופרטיבי של חזון גאולתו הדתית-לאומית של עם ישראל, או של העם היהודי, כולל רעיון קיבוץ הגלויות המלא, הקמת המקדש, וחידוש מלכות בית דוד? האם ייתכן שיהיה לחלקים מחזון זה מעמד מדיני שונה מזה של חלקים אחרים? מה צריכה להיות המדיניות לגבי המקרים בהם חזון זה מתנגש בחוק? מהו מעמדם המדיני של יהודה ושומרון? מהי הפרוגראמה הדרושה ביחס לעבר הירדן המזרחי (אשר היה כלול בגבולות ממלכתו של דוד המלך, כידוע)? מהי, במילים אחרות, ארץ ישראל השלימה? מהו מעמדה המדיני בישראל? מהו תפקידה של ישראל בכל הנוגע להתערבבות הקהילות / העדות / ובני הדתות השונות בה אלו עם אלו – או היבדלותם אלו מאלו? מה צריכים ספרי הלימוד לספר על מלחמת העצמאות? על הנכבה? כל השאלות הללו ועוד רבות אחרות כמותן מתחננות להישאל ולהידון, אך הן אינן יכולות: כי אין ניתן להתחיל אפילו לדון בהן ברצינות ובכנות כל עוד אנו מקבלים את האיסור על הדיון בשאלה שכולן מקושרות בה בקשר ישיר והדוק, היא שאלת זהותה או הגדתה העצמית הלאומית של מדינת ישראל.