top of page

נוהל העריכה המומלץ

עריכה לשונית וסגנונית היא אמנות שהיא גם מדע, או אולי מדע שהוא גם אמנות.

 

נהוג להבחין בין עריכה לשונית לעריכה תוכנית, ובין שתיהן לעריכה אידיומטית או סגנונית. לפי הבחנה זו עריכה לשונית עניינה בניקוי טקסט כתוב משגיאות כתיב ומשגיאות דקדוקיות, ותחביריות. עריכה תוכנית, לעומת זאת, עוסקת בתיקון טעויות בתוכן הדברים, מציאת סתירות פנימיות, אי דיוקים וכיוצא בזה. ולסיום, עריכה סיגנונית או אידיומטית עניינה בהערות על טקסט שהוא כבד מדי, קליל מדי, מתחכם מדי, משפטים ארוכי מדי וכיוצא בזה.

 

האמת היא שהגבולות בין סוגי הערכיה אינם כדי כך חדים וברורים. אמנם אמת כי ניתן בקלות לזהות לגבי טעות כלשהי לאיזו משלוש הקטגוריות היא שייכת - אך בכל זאת עובדה היא שפעמים שחוצים את הגבול באופן טבעי, למשל כשמבקשים להשאיר על כנה טעות לשונית מטעמים אידיומטיים, או לקצר משפטים ארוכים למרות שבמקור כל שביקשנו הוא עריכה לשונית, ומשפטים ארוכים אינם בבחינת טעות לשונית.

ההבחנה בין עריכה  לשונית לעריכה סיגנונית

הנוהל או האופן המומלץ לעריכה הוא זה שניתן לדמותו למשחק פינג פונג: הלקוח מוסר את הספר או המאמר או העבודה לעורך עם בקשות באשר לסוג התיקונים הנדרשים; העורך מסיים את העבודה על פרק אחד מתוך הספר, או סעיף אחד מן המאמר, שולח את תוצאות עבודתו ללקוח, ומחכה להערות; הלקוח מעיר, והעורך מיישם את הערותיו על הפרק הבא ואף על אותו הפרק עצמו; כך עובר הטקסט בין הכותב לעורך פעם אחר פעם כבמשחק פינג פונג, עד לשביעות רצונו של הכותב. במהלך התהליך קורה שהעורך ממליץ על תיקון או שינוי אך בעצמו אינו יודע מה התיקון הדרוש, למשל כשהטקסט המקורי אינו קוהרנטי די צרכו.

 

הנקודה המרכזית היא בכל התהליך האמור הכותב - ולעולם לא העורך - הוא הבוס, והוא זה שמחליט אילו תיקונים נדרשים לו, כמו גם אילו תיקונים מן המוצעים לו לקבל ואילו לדחות. לצורך כך נעשית כל עבודת העורך על תוכנת "עקוב אחר שינויים" שבסרגל הכלים של וורד.

bottom of page